מסרים שיפוטיים וביקורתיים פוגעים במסוגלות העצמית ובביטחון של הילד
רובנו ככולנו, שואפים לגדל ילדים מאושרים, בטוחים ומצליחים, ילדים בעלי "מסוגלות עצמית " , המאמינים ביכולותיהם להתמודד בהצלחה המעגלי החיים השונים.
מסוגלות עצמית אינה משקפת את יכולות האדם, אלא אמונה אישית של האדם לגבי יכולתו להתמודד בהצלחה בתחום מסוים . אדם כבעל תפיסת מסוגלות עצמית גבוהה נוטה להתמיד בחתירה להשגת מטרות הרצויות לו , יותר מאדם המאופיין במסוגלות עצמית נמוכה , מכיוון שהוא מאמין שיש טעם להתמיד ( בנדורה ,1997;הופמן ופוקס, 2002). ילד הגדל עם חיזוקים יגדל לבוגר המאמין ביכולותיו וכישוריו, בעוד ילד הגדל עם מסרים שיפוטיים וביקורתיים עלול לפתח תלות באישורים חברתיים, לחוש חוסר בטחון ולהימנע מעשייה פן יטעה. ילדים שחוו מסרים ביקורתיים נוטים תכופות לפרפקציוניזם, שתלטנות ופרצי זעם כאשר הדברים אינם מתנהלים כצפוי.
התנגדות /השלמה/הימנעות הן תגובות אופייניות לביקורת ושיפוט תגובת הילדים לביקורת מאופיינת בשלושה דפוסים עיקריים: ישנם ילדים המתנגדים לביקורת ומורדים בגלוי ומאידך ישנם ילדים שנדמה כי הם משלימים עם הביקורת ומקבלים אותה.גם ילדים המתייחסים באדישות לכאורה, נפגעים מביקורת ובוחרים להתרחק מהמבוגר או לנקום בדרכים אחרות, מוסוות, בעוד הערות והביקורת הנשנות גורמים לכך שהילד דווקא יחזור על השגיאות .
חלק מהילדים הנחשפים לביקורת תכופה מפתחים דפוס הימנעות ודחיינות עקב "פחד לעשות שגיאות" ואף מאמצים התנהלות פרפקציוניסטית ודפוסים שתלטניים. הפרפקציוניזם מקנה להם שליטה ובטחון מדומים, מעין "הגנה" , בפועל ביקורת מעטה פוגעת בתבניות הסדר וההגנה שיצרו וגוררת תגובות זעם לא פרופורציונאליות .
אין הכוונה כי עלינו להימנע או לחשוש מהצבת סדרים וגבולות ברורים הנחוצים לגידולו של ילד בריא. לביקורת יש תפקיד משמעותי וחשוב כשומרת על בוחן מציאות והתנהלות רצויה ובאמצעות גבולות ברורים הילד מבין מהי הדרך ולהתנהל במעגלי החיים השונים. הורים, מחנכים ומנהלים , אשר בחרו להמיר ביקורת ושיפוט בדיאלוג ענייני ומכבד מעידים על הפחתת הקונפליקטים, חיזוק הביטחון העצמי של הילד ועל חיזוק האמון ושיתוף פעולה .
הקפידו להציב גבולות ברורים עקביים בעזרת דיאלוג מכבד:
• הקפידו לפרגן , ספרו לילד ( לעיתים תכופות) מה אתם אוהבים בהתנהלותו. ציינו פעולות ספציפיות שהוא עשה , כך תראו לו שאתם אכן רואים אותו במהלך יומכם העמוס. במקביל לחיזוקים החיוביים הפחיתו חיזוקים שלילים (התייחסות לילד כאשר ההתנהגות טעונה שינוי).
• המירו אמירות מאשימות כ: " אנחנו נאחר בגללך... " בקריאה לעשייה, הטלת משימה מקדמת על הילד -"חשוב לי שנצא בעוד חמש דקות , גש לנעול נעליים כעת " .
• חשוב ביותר להפריד בין ההתנהגות לילד עצמו. במקום לומר " אי אפשר לסמוך עלייך" התמקדו בתיאור התנהגות , הפעולה שנעשתה.
• הימנעו מהכללות "אתה כל הזמן עושה לי את זה .." " תמיד אתה שוכח... " . לא די שעלול לדבוק בכם תווית של הורים שאינם מקפידים באמירת האמת, אמירות מכלילות עלולות לפגוע בתחושת המסוגלות של הילד אשר כמובן לא יבין מה עליו לשנות .
• הימנעו ומהדבקת תוויות "אתה עצלן.. שקרן ..חסר אחריות" " . זכרו שהתנהגות הילד בזמן נתון אינה מעידה על "אופיו " ובוודאי לא על התנהגותו במהלך כל היום . מטבעות לשון ותוויות עלולות לקבע התנהגויות לא רצויות בבחינת " נבואה המגשימה את עצמה" ועלולה לעורר תודעה כוזבת ושלילית של הילד כלפי עצמו.
ילדים לומדים מאורח חייהם ומהסביבה : ילד החי באווירת לעג וביקורת ? לומד להיות חרד וביקורתי . ילדים הזוכים לעידוד רוכשים בטחון עצמי , ילדים השומעים חיזוקים ודברי הערכה לומדים להעריך ולהוקיר את המשפחה והזולת .
סיגל ניב, יועצת ארגונית ופדגוגית ,פיתוח מנהיגות בארגונים , מנהיגות במשפחה ומנהיגות חברתית . זוכה בפרס בר-לב למצויינות במחקר בחינוך החברתי.
דף הפייסבוק שלי
